החלטה בתיק בר"ע 437/08

1.       בבר"ע 437/08 משיג המבקש על החלטתו של בית-משפט השלום (כב' השופט ד' מינץ) בבש"א 6592/08 בת"א 10456/08 מיום 24/3/08, שלפיה חויב המבקש בהוצאות בסך 4,000 ש"ח ומע"מ ללא קשר לתוצאות המשפט.

          בבר"ע 438/08 משיג המבקש על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט ד' מינץ) בבש"א 6961/08 בת"א 10764/07 מיום 1/4/08, שלפיה חויב המבקש בהוצאות בסך 3,500 ש"ח ומע"מ ללא קשר לתוצאות המשפט.

2.       מכוח סמכותי לפי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומאחר שהבקשות עוסקות בשאלה זהה, הוחלט לאחד את הדיון בשתי הבקשות.

3.       המבקש, אשר הגיש נגד המשיבות תביעות בסדר דין מקוצר מכוח ההסכם רב השנים הקיים בין הצדדים, מלין בבקשות רשות הערעור על כך, שבד בבד עם מתן רשות להתגונן למשיבות, מכוחה של תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, חייבו בית משפט קמא בהוצאות לטובת המשיבות ללא קשר לתוצאות המשפט. תמצית טענתו של המבקש היא, כי יסודו של החיוב בהוצאות אינו אלא במורת רוחו של בית משפט קמא מכך שהתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, וזאת בשעה שאפילו המשיבות לא חלקו על כשירותה של התביעה להידון בסדר דין מקוצר והא ראיה, שלא עתרו למחיקתה של הכותרת. לשיטתו של המבקש, "לא יעלה על הדעת לפסוק הוצאות בהליך שטרם החל, על עצם הגשת התביעה בלבד ובטרם נטען דבר ע"י מי מבעלי הדין". תכליתן של בקשות רשות הערעור היא, אפוא, "לעצור מה שנראית להיות מגמה שיטתית, ובכל הכבוד שגויה, ל'העניש' את המבקש בתשלום הוצאות רק בשל הדרך שבה בחר להגיש את תביעתו, דרך שהיא לגיטימית לכל הדעות...".

4.       לאחר שעיינתי בבקשות ובנספחיהן הגעתי למסקנה כי דינן להדחות בלא צורך בתגובה של המשיבות.

          תביעותיו של המבקש אכן כשירות להידון בסדר דין מקוצר, שהרי מדובר בתביעות לסכומים קצובים, הנסמכות על הסכם בכתב. אלא ששאלה אחרת היא, מהי מידת התבונה המעשית בהגשתן בסדר דין מקוצר. בהקשר זה הסתמך בית משפט קמא, בין היתר, על החלטתו של כב' השופט וינוגרד בבש"א 2540/05 דולב ואבנר נ' המל"ל(החלטה מיום 30/6/05), שבה נאמר כדלקמן:

תובענות מכוח ההסכם מוגשות לבית המשפט חדשות לבקרים...מוגשות הן בסדר דין מקוצר. דרך ניהול זו יוצרת, במרבית המקרים, עיכוב ממשי בניהול התובענות. מטבע הדברים התובענות המוגשות לבית המשפט הן בגין אותם המקרים בהם דחתה המבטחת את הדרישה שנשלחה אליה מכוח ההסכם, ובמרבית המקרים - לוותה דחייה זו בהנמקה משפטית. התוצאה המתבקשת ממערכת עובדתית זו היא כי התובענה, המוגשת כאמור בסדר דין מקוצר, עוברת תחת ידו של הרשם, ומשם מתגלגלת לה, ברוב רובם של המקרים, לידי שופט, מאחר וכמעט ולא נמצאה תובענה שאינה מעלה טענה כלשהי המצריכה מתן רשות להגן...ההיגיון בדרך ניהול זו אינו ברור, שעה שמילא המחלוקות המשפטיות (ולעיתים תדירות - הטענות העובדתיות) ברורות וידועות, ודומה כי הגשת התובענות בסדר דין מקוצר מאריכה את הדיון בהן שלא לצורך, מכבירה הוצאות על הצדדים ומכבידה על המערכת.

דברי הביקורת של השופט קמא המלומד, שלפיהם לא ראוי להגיש תובענות מסוג זה בסדר דין מקוצר, לא התייחסו, אפוא, לשאלת כשירותן הפורמאלית של התביעות להידון בסדר דין מקוצר, כי אם לחוסר המעשיות שבדרך ניהול זו. אכן, בדומה לתובענות רבות נוספות שהוגשו על ידי המבקש מכוח ההסכם נגד מבטחות, גם בתובענות דנן מצא בית משפט קמא טענות המצריכות מתן רשות להגן ועל כך לא באה השגה כלשהי מצידו של המבקש.

ודוק: בקשות רשות הערעור דנן אינן נסובות על החלטותיו של בית משפט קמא ליתן למשיבות רשות להגן, אלא עניינן מתמקד רק בחיובו של המבקש בהוצאות. המבקש זכאי, כמובן, לממש את זכותו הדיונית להגיש את תביעותיו הנובעות מההסכם בסדר דין מקוצר דווקא, אך מימוש הזכות שובר בצידו: לאחר שהמשיבים טרחו והגישו בקשות רשות להתגונן הנתמכות בתצהירים - ובקשותיהן אלו התקבלו - לא ניתן לומר כי חיובו של המבקש בהוצאות הבקשות נגוע בטעות קיצונית, המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

5.         בקשות רשות הערעור נדחות.

משלא התבקשה תגובה של המשיבים, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ניתנה היום ט' באייר תשס"ח (14 במאי 2008), בהעדר הצדדים

000437/08ברע053 יצחק ענבר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: